פסק-דין בתיק ת"א 42954-02-10

1.         בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בשתי תאונות; הראשונה מיום 25/12/08 (להלן: "התאונה הראשונה") והשנייה מיום 13/04/11 (להלן: "התאונה השנייה").  בכל הנוגע לתאונה השנייה (שאירעה בעת שנהג התובע ברכבו בכפר יאסיף), אין מחלוקת שעסקינן בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "הפלת"ד"). לעומת זאת, בכל הנוגע לתאונה הראשונה, חלוקים הצדדים בשאלה המשפטית אם האירוע מהווה תאונת דרכים כמשמעותו של מונח זה בפלת"ד.

            לאחר ששמעתי את התובע, התרשמתי מהופעתו בפניי ושקלתי את דבריו ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו ונתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, מצאתי לקבוע את הממצאים שלהלן ולהעריך את נזקיו של התובע בהתאם.

החבות - התאונה הראשונה

2.         התאונה הראשונה אירעה, לפי התובע, עת נהג ברכבו (מערבל בטון) מהמפעל בירכא והגיע לאתר עבודה בצומת אחיהוד על מנת לשפוך שם בטון. במהלך הנסיעה הרגיש ש"הגלגל לא יציב" (סעיף 5 (א) לתצהירו), "הגלגל משחק" (עמ' 7 לפרוטוקול). עם הגיעו לאתר, ירד מהרכב, נטל מפתח צלב והתחיל לחזק ולהדק את הברגים עם מפתח הצלב. בבורג האחרון, ניתק המפתח מהגלגל, החליק ופגע בקרסול כף רגל ימין. לאחר האירוע ולאחר ששפך את הבטון נסע התובע בחזרה למפעל בירכא.

            העובדות הנ"ל אינן שנויות במחלוקת, והנתבעת אף בחרה שלא להעיד את חברו של התובע לעבודה (עובדה שאין בה בנסיבות תיק זה כדי לפעול לרעתה כפי שמבקש התובע להסיק בסיכומיו). לפי הנתבעת, התיאור שמסר התובע אינו עונה על הגדרת "טיפול דרך", שמהווה שימוש ברכב מנועי, ועל כן אין הוא בבחינת תאונת דרכים.

            התובע, לעומת זאת, טוען כי עסקינן בפעולה חיונית אשר נחוצה הייתה לצורך המשך נסיעה בטוחה ועל מנת להימנע מסיכון תחבורתי, כך שמדובר ב"טיפול דרך" בהתאם למבחנים שנקבעו בדין.

3.         במחלוקת זו שבין הצדדים, ידו של התובע על העליונה. ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (מאגרים משפטיים), ולאחר שבית המשפט סקר את המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה לעניין הגדרת "טיפול דרך", נקבעו בסופו של יום שלושה אלמנטים שבהתקיימם מהווה האירוע "טיפול דרך" אשר חוסה תחת ההגדרה של שימוש ברכב מנועי כמשמעותו בפלת"ד. על פי פסק הדין, על הטיפול להתרחש בדרך, במהלך הנסיעה, קרי- לאחר שזו החלה ולא לפני תחילתה (משמע שלא מדובר בתיקון בית), כי יהיה מדובר באירוע פתאומי וכי אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע.

4.         לדידי, שלושת התנאים הנ"ל מתקיימים בענייננו; האירוע הנטען התרחש במהלך הנסיעה, שכן התובע אמור היה מלכתחילה לשוב למפעל ועצירתו באתר לצורך שפיכת בטון לא היוותה את השלב הסופי של נסיעתו. מכל מקום, שעה שהתובע העיד כי חיזוק הגלגל התבצע על ידו מיד עם הגעתו לאתר, יש בכך כדי להעיד על סמיכות ותכיפות הטיפול למהלך הנסיעה.

            לעניין מהותו של הטיפול, מדובר בטיפול לא מסובך שלא מחייב התערבות איש מקצוע. מכאן שגם התנאי של אי מורכבות הטיפול מתקיים בענייננו.

הוא הדין באשר לפתאומיות הטיפול, שכן לא מדובר בתקלה עליה ידע התובע בעוד מועד לפני תחילת הנסיעה, אלא על הרגשה במהלכה, שעה שלטענתו הרגיש "משהו לא בסדר בצמיגים". גם אם מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה מפעם לפעם, אין בכך כדי לאיין את האלמנט של הפתאומיות, שכן אלמלא אותה "הרגשה" במהלך הנסיעה, לא היה התובע ניגש לביצוע החיזוק.

5.         מצאתי אפוא לקבוע, כי התרחשותו של האירוע באתר העבודה אינה מוציאה אותו מהיותו אירוע שהתרחש בדרך וכי העובדה שנהגי משאיות מחזקים מדי פעם את הברגים, אין בה בנסיבות תיק זה כדי לאיין את פתאומיות הטיפול.    

            נוכח התרשמותי מהתובע, שוכנעתי לקבוע שהטיפול הנ"ל נועד למנוע סיכון תחבורתי ("לפעמים כשהצמיג משחק ככה יש בורג אחד או שניים שצריך לחזק אותם. אם לא מחזקים השלישי והרביעי משתחרר והגלגל יעוף"). על כן, בשים לב לעיתוי, מיקומו של הטיפול, נחיצותו לנסיעה ולבטיחותה ואי מורכבותו, הנני קובע כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בפלת"ד.

הנכות

6.         הן התאונה הראשונה והן התאונה השנייה אירעו לתובע במהלך עבודתו, קרי- עסקינן (לגבי כל אחת) בתאונת עבודה. בעוד שלגבי התאונה השנייה התובע לא פנה למוסד לביטוח לאומי (המל"ל) מאחר ו"זו תאונה קלה, קיבלתי סחרחורת, לא משהו רציני". הרי התאונה הראשונה הוכרה על ידי המל"ל אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 01/04/09 [על פי סעיף 35(1)(ב); "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות"]. הועדה הרפואית של המל"ל החליטה שאין מקום להפעיל את תקנה  15 בשל "מסוגלות לעבוד".

            בנוסף יצוין, כי לתובע הוכרה תקופת אי כושר מיום התאונה ועד ליום  27/03/09 (מיום 27/03/09 ועד 31/03/09 נקבעה לנ"ל נכות זמנית בשיעור 20%).

7.         ב"כ הצדדים חלוקים ביניהם באשר להשפעת הנכות שנקבעה על תפקודו של התובע, אם בכלל, וכן באשר לפריטי הנזק הרלוונטיים וגובהם בנוגע לכל אחת משתי התאונות.

הנכות התפקודית (בתאונה הראשונה)

8.         בעת קביעת הנכות התפקודית בדנן יש לתת את הדעת למהותה ואופייה של הפגיעה;  לגילו (יליד 1953), השכלתו ומקצועו (נהג משאית) של התובע. כמו כן, יש להתחשב בטיפולים הרפואיים אותם עבר התובע, בעובדה כי המל"ל לא הפעיל את תקנה 15 ובחזרתו המהירה לעבודה מלאה זמן קצר מאוד לאחר התאונה ומבלי שהונח על ידו בסיס ראייתי להפסדי שכר מאז ועד היום (לעניין זה עוד נשוב).

בשקלול כל המרכיבים האמורים, מצאתי לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע שווה לנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי המל"ל. משכך, אני מעמיד אותה על 10% נכות תפקודית.